גישבור וגישור מכוון הכרעה: גבולות ההבחנה, יתרונות השילוב ואתגרי היישום

פתיחה: בין גישור לבוררות – האם יש רק שתי דרכים? בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת ההבנה שבפתרון סכסוכים עסקיים אין תשובה אחת. מודלים קלאסיים של גישור ובוררות, שנראו בעבר כשתי דרכים מקבילות, מתמזגים לעיתים לכדי תהליך משולב. בתוך כך, צמחו שתי גישות בולטות: גישבור (גישור-בוררות) וגישור מכוון הכרעה – שתיהן מבקשות לגשר בין הצורך בשיח לבין הדרישה להכרעה.

מהו גישבור – ומה מקומו בגישור מכוון הכרעה? גישבור (Med-Arb) הוא הליך המתחיל כגישור אך מסתיים, אם לא הושגה הסכמה, בבוררות. הצדדים מסכימים מראש שאותו מגשר יקבל סמכות להכריע כמכריע סופי – כבורר לכל דבר. לעומת זאת, בגישור מכוון הכרעה, המגשר פועל באקטיביות, אך ההכרעה שלו אינה מחייבת אלא אם הוסכם אחרת. לעיתים, הצדדים קובעים מראש שהצעתו תיחשב מחייבת אם לא יידחה בנימוק מהותי.

בעולם פתרון הסכסוכים המודרני מתגבשת הבנה הולכת ומעמיקה: הדרך לא תמיד חייבת לעבור דרך הכרעה שיפוטית פורמלית, אך גם לא להסתיים בגישור רך ותלוי רצון בלבד. הגישות המשלבות – ובראשן מודל הגישבור – צוברות פופולריות בעולם ובישראל, דווקא משום שהן מנסות לגשר (תרתי משמע) בין הצורך האנושי בהכרעה לבין הרצון להשמיע, לשמוע ולבנות הסכמות.

גישבור (גישור-בוררות, Med-Arb) הוא הליך מובנה, המתחיל כגישור רגיל אך כולל הסכמה מראש שהמגשר יהיה מוסמך להפוך לבורר – אם וכאשר לא יושג פתרון מוסכם. בכך, מתאפשר שילוב ייחודי של שני העולמות: ניסיון כן להגיע להסכמה, אך גם ודאות שההליך לא יסתיים בלא כלום. זהו שילוב שמספק תמריץ להסכמות, מחד, אך גם מבטיח פתרון מחייב, מאידך.

מודל הגישבור תופס מקום ייחודי גם בתוך שיטת "גישור מכוון הכרעה" שאני מיישם בשטח: זהו גישור אקטיבי, שבו המגשר מוביל תהליך, מציף סיכונים, ואף מציע מתווה או חלופות – מבלי לכפות פתרון. כאשר משולב אלמנט הבוררות, ההצעה הופכת במקרים מסוימים למבוססת סמכות, בהתאם להסכמת הצדדים.

יתרונות הגישבור רבים: הוא מעניק תמריץ ממשי להסכמות (מאחר שהצדדים יודעים שהשליטה בתוצאה עלולה להילקח מהם), מבטיח פתרון גם במבוי סתום, ומאפשר שימוש במומחיות המגשר לכל אורך הדרך. עם זאת, הוא אינו חף מאתגרים – ובעיקר, מהמתח בין חיסיון הגישור לניטרליות הנדרשת בבוררות.

החשש הוא שמגשר שיחשף למידע רגיש, רגשי או אסטרטגי בשלב הגישור – יתקשה לשמור על ניטרליות מלאה כבורר. על כן, נדרשת הסכמה מדויקת מראש, תוך הבנה של תפקיד המגשר, אופן המעבר לשלב הבוררות, ואפשרות לקבוע מראש מנגנונים נפרדים (כגון מגשר ובורר שונים).

לגישבור יתרונות פרקטיים ברורים – במיוחד בסכסוכים חוזיים, עסקיים ונדל"ניים – בהם יש חשיבות רבה לשמירה על יחסים, אך גם להכרעה יעילה. הבחירה במודל כזה מחייבת שקיפות, הבהרת הציפיות, ויכולת מקצועית של המגשבר לנהל את שני הכובעים.

בחוברת זו הצגתי שורת מאמרים שעסקו בגישור מכוון הכרעה, בניתוח שיטות, בלימוד מהשטח ובבחינה של אתיקה, יעילות וחדשנות בגישור. אני בוחר לסיים דווקא בגישבור – משום שהוא מבטא את החזון הרחב של גישור מודרני: לא עוד רק דיאלוג – אלא גם דרך.

בעידן שבו עסקים לא יכולים להמתין, ושבו יחסים חשובים לא פחות מתוצאות – הגישבור הוא מענה חכם, אנושי ומקצועי. הוא אינו תחליף לגישור "טהור" או לבוררות נוקשה – אלא מודל של גישור עם עמוד שדרה, ושל הכרעה עם נשמה.

הוא מבקש מהצדדים להסכים לדבר אחד: לא להיאחז רק בעמדה – אלא לצעוד לעבר פתרון. ואם לא יוכלו – לדעת שיהיה מי שיכריע עבורם, באחריות, במקצועיות, ובתוך ההבנה העמוקה של הסכסוך, שנבנתה לאורך כל הדרך.

גישבור, במובנים רבים, הוא לא רק שיטה – אלא הצעה להכרעה חכמה בעולם של מורכבויות. ואני מאמין שזו בדיוק ההצעה שמערכת יישוב הסכסוכים בישראל צריכה היום.