האם גישור מכוון הכרעה מתאים לכל סוגי הסכסוכים?

גישור מכוון הכרעה הוא כלי מצוין לפתרון סכסוכים אזרחיים ועסקיים. מדובר בהליך מובנה, קצר, דיסקרטי ומבוסס תוצאה, שמאפשר לצדדים להגיע להסכמות יציבות בליווי מגשר מקצועי בעל רקע משפטי. אך לא כל מקרה מתאים להליך כזה – ויש מקרים שבהם ברור כבר בתחילת הדרך שגישור, גם כאשר הוא מנוהל בגישה ממוקדת תוצאה, לא יכול להועיל, ואף עלול לשמש לרעה.

מקרה כזה ניהלתי לפני כשנתיים. פנה אליי לקוח, איש פרטי, שיזם מולו פרויקט בנייה מצומצם עם איש מקצוע עצמאי – קבלן שיפוצים, אשר ביצע את העבודות תוך סטייה ניכרת מהסיכומים. החוזה שנחתם היה אמנם תמציתי, אך חד משמעי: תנאים, מועדים, תשלומים. הלקוח שילם את מלוא הסכום מראש, אך בפועל – העבודה לא הושלמה, התגלו ליקויים חמורים, וסעיפים מרכזיים לא קוימו.

הלקוח שקל להגיש תביעה, אך הקבלן הקדים אותו – והגיש תביעה משלו, בטענה מפתיעה: שלמרות כל הבעיות, דווקא הוא זכאי לתוספת תשלום בגין “עבודות נוספות”. התביעה לא שיקפה את המצב העובדתי, אך היא שימשה ככלי טקטי: להפוך את הלקוח מנתבע לתובע, להקשות עליו, וליצור עליו לחץ. זהו מקרה קלאסי שבו צד שאחראי לפגיעה – משתמש בהליך משפטי כדי להפוך את מאזן הכוחות.

בשלב זה הוצע לצדדים לקיים הליך גישור מכוון הכרעה. מבחינה טכנית – היה מדובר במקרה שיכול להתאים: סכסוך חוזי קונקרטי, טענות כספיות, ומסמכים ברורים. אך כבר במפגש הראשון היה ניתן לזהות שהבעיה איננה מחלוקת לגיטימית על פרשנות חוזה – אלא שימוש לרעה בהליך הגישור על ידי צד אחד, מתוך כוונה להרוויח זמן, להפעיל לחץ, וליצור מצג שווא של פתיחות.

כאשר צד מגיע לגישור במטרה כן לברר את הסכסוך ולסיימו, אך הצד השני מגיע מתוך מניפולציה, ללא כל נכונות להכיר בעובדות, וללא כוונה אמיתית לקיים כל הסכם שיושג – אין בסיס אמיתי להליך גישור. גם לא בגישור מכוון הכרעה. ההליך מבוסס על עקרון תום הלב – גם אם חלקי. הוא מניח שלפחות קיימת נכונות לבחון חלופות לפתרון, מתוך הבנה שהסכסוך דורש הכרעה – לא המשך טקטיקה.

במקרה זה, נדרשתי להבהיר לצדדים כבר בשלב מוקדם כי ההליך אינו מתקדם באופן המאפשר הובלה להסכם. החומר שהוצג, אופי השיח, ותחושת המניפולציה – כולם הצביעו על כך שאין בסיס אמיתי להמשך. הודעתי על סיום ההליך, תוך הבהרה שלא כל סכסוך מתאים לגישור – וודאי לא כאשר צד אחד משתמש בכלים משפטיים וגישוריים לצרכים פסולים.

גישור מכוון הכרעה הוא שיטה יעילה – אך היא אינה חפה ממגבלות. היא דורשת רצינות, פתיחות, ומינימום של יושרה מקצועית מצד המשתתפים. כשהתנאים האלו לא מתקיימים, האחריות המקצועית של המגשר היא לדעת לסיים את ההליך, לא להוליך שולל את הצדדים, ולא לאפשר ניצול של התהליך על ידי צד שמבקש להימנע מאחריות אמיתית.