שינוי פני הגישור והמשפט: טכניקות ליישוב סכסוכים בין סמכות להסכמה

כשהשולחן הישיבות מחליף את דוכן העדים העולם המשפטי משתנה – לא תמיד במהירות, אך באופן עמוק. בעוד בעבר נתפס המשפט ככלי של אכיפה, סמכות וכפייה, הולך ומתבסס בשנים האחרונות מרחב נוסף: מרחב של דיאלוג, של הקשבה, של פתרון עצמאי של סכסוכים. זהו עולם שבו הצדדים לסכסוך אינם רק יריבים – אלא שותפים לפתרונו יחד עם אורח זמני שנכנס לסכסוך והוא המגשר, עולם שבו השולחן ישיבות של הגישור מחליף, לאט אך בטוח, את דוכן העדים.

ובמרכזו של השינוי הזה עומדת סוגיה יסודית: כיצד ניתן לאזן בין הצורך בסמכות לבין הזכות להסכמה? מה תפקידו של המגשר כשהוא אינו רק "מנחה" אלא גם בעל תובנה מקצועית עמוקה? מהן הטכניקות שמאפשרות לייצר פתרונות מבלי לאבד את תחושת הצדק?

מאמר זה מבקש להציע מסגרת עיונית-מעשית חדשה: להבין את השינוי במערך הכוחות שבין המשפט לגישור, לבחון את הטכניקות החדשות ליישוב סכסוכים, ולהציע כיוונים לעיצוב מחודש של תפקיד המגשר במאה ה־21 – במיוחד במסגרת גישור מכוון הכרעה.

גישור כתמורה של סמכות: המשפט משתנה מבפנים גישור איננו רק אמצעי אלטרנטיבי למשפט. הוא אינו רק "שירות נלווה" למערכת המשפטית. כאשר מיושם באופן מעמיק, הגישור משנה את מבנה הכוח המשפטי עצמו. במקום להניח כי השופט הוא מקור הסמכות היחיד, מוצע כי הסמכות תחולק – תיווצר מתוך שיח, מתוך הבנה הדדית, מתוך אחריות משותפת.

במובן זה, הגישור אינו עוקף את המשפט – אלא מחדש את מקורות הלגיטימציה שלו. במקום פסיקה חד-צדדית, יש מקום להצעה מוסכמת. במקום כפייה – הסכמה. במקום הכרעה חיצונית – פתרון מבפנים.

אך כדי שזה יקרה, עלינו להבין שהליך הגישור דורש תשתית של סמכות מקצועית אחרת: כזו שאינה רק שיפוטית אלא גם מוסרית, חינוכית, ערכית. מגשר אינו שופט, אך הוא חייב להיות מקצוען. הוא נדרש להחזיק בכלים של הבנה משפטית, רגישות בין-אישית, ויכולת הובלה של תהליך מורכב – תוך שמירה על איזון עדין בין הקשבה להכוונה.

גישור מכוון הכרעה מדגים זאת היטב: כאשר הצדדים מבקשים מהמגשר להציע פתרון, הם מעניקים לו סמכות שאינה נובעת מהחוק, אלא מהאמון. זהו שינוי עמוק במבנה סמכות – לא עוד רשות שופטת היורדת מלמעלה, אלא גורם שלישי שנכנס מבחירה חופשית.

המגשר כגורם מקצועי ולא רק נייטרלי בשיח הגישורי הקלאסי, המגשר נתפס כ"מנחה ניטרלי" – כזה שאינו נוקט עמדה, אינו מעריך טיעונים משפטיים, ואינו מוביל לתוצאה מסוימת. אך מודלים עדכניים, ובעיקר גישור מכוון הכרעה, מציבים אתגר חדש בפני דמות המגשר.

המגשר במאה ה־21 נדרש לשלב בין שלושה כובעים:

המקצוען המשפטי – בעל הבנה עמוקה של הדין, יכולת לנתח מסמכים, להעריך סיכויים וסיכונים, ולהציע חלופות משפטיות רלוונטיות.

המכוון התהליכי – מי שמנהל את המרחב הבין-אישי, מייצר אמון, בונה תהליך שקוף ובטוח לכל הצדדים.

המוביל האסטרטגי – מי שמזהה את נקודת הפריצה האפשרית לקונפליקט, ומציע דרך פעולה יצירתית שתשמר את הערכים של הצדדים תוך מתן מענה לסוגיות המהותיות.

שילוב של שלושת הכובעים מגדיר מחדש את דמות המגשר – לא כצופה מן הצד, אלא כמעצב אקטיבי של התהליך. זהו מעבר מהניטרלי אל האחראי, מהשוויוני אל המיומן, מהמתווך אל המומחה.

טכניקות ליישוב סכסוכים בגישת גישור מכוון הכרעה שיקוף ממוקד ומושכל – המגשר לא רק חוזר על דברי הצדדים, אלא מנתח אותם משפטית, כלכלית ורגשית. הוא משקף לא רק את ה"מה" אלא את ה"למה" – את המניעים, את ההשלכות, ואת הנתיבים האפשריים.

הנחת חלופות פוטנציאליות מנומקות – במקום לשאול את הצדדים "מה אתם מציעים?", המגשר מציע תרחישים על בסיס ההבנה המשפטית והתכליתית, ופותח מרחב לדיון אפקטיבי.

שימוש בטכניקת התרגיל ההפוך – הצגת התוצאה האפשרית אילו הסכסוך היה מוכרע בבית משפט, כולל עלויות, זמני ניהול ההליך והסיכונים – לצורך הדגשת היתרונות שבהסכמה.

הצעת טיוטה משפטית מנוסחת מראש – ככל שניתן, הצעת פתרון מגובשת בכתב, המדמה פס"ד או חוזה. הטיוטה משמשת כנקודת ייחוס ומגבירה תחושת מחויבות.

עבודה בקפסולות תהליכיות – חלוקה של ההליך לשלבים סדורים עם יעדים ברורים: שלב בירור, שלב ניתוח, שלב הצעה, שלב חתימה. הטכניקה מסייעת לצדדים להרגיש שליטה וביטחון לאורך הדרך.

ביסוס הסדר על עקרונות ולא רק על אינטרסים – שימוש בערכים משותפים (אמון, כבוד הדדי, הגינות, אחריות מקצועית) ככלי לבניית הסכמה יציבה שמחזיקה לאורך זמן.

שילוב בין כלים משפטיים לרכיבים אנושיים - גישור מצליח באמת מתרחש כאשר המגשר יודע לנוע בין העולמות: מצד אחד לדבר בשפת הדין – חוזים, חובות, אחריות, עילות – ומן הצד השני לגעת בשפת האדם – פחדים, תקוות, זהויות.

המגשר המודרני חייב לדעת:

לתרגם סוגיה משפטית לעיקרון אנושי;

להבין את ההקשר העסקי-חברתי של כל עמדה;

ליצור חיבורים בין פתרון משפטי לבין חיזוק היחסים בין הצדדים.

שילוב זה מצריך הכשרה רב-תחומית, שכוללת גם משפט, גם פסיכולוגיה, גם דינמיקה קבוצתית וגם מיומנויות תקשורת מתקדמות.

לסיכום, לקראת גישור דור חדש המאמר מבקש להציע מבט מחודש על הגישור כמודל משנה מציאות – לא רק הליך אלטרנטיבי אלא דרך משפטית-חברתית מלאה. בגישת גישור מכוון הכרעה אנו למדים כי יש מקום לא רק להסכמה, אלא גם לסמכות מוסכמת, לניתוח מקצועי, ולהובלת פתרונות מתוך אחריות, לא כפייה.

ככל שנשכיל להרחיב את ארגז הכלים של המגשרים ולחזק את מעמדם כמובילי תהליך – נוכל לעצב מחדש את פני המשפט, ולהפוך את יישוב הסכסוכים ממלחמה לפתרון, ממאבק למהלך מוסכם.